<h1>ספר האסופות סימן א'</h1>
<h2>דף ט.</h2>
א' רב יהודה א' שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו. ואלו הן הלכות שחיטה שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, עיקור.
<h2>דף יב.</h2>
[ראה אחר ששחט אם ראהו מתחלתה עד] סופה כשירה ואם לאו בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו. ואם לאו אסור לאכול. ואם אינן מוצאין אותו לבודקו שהלך לו, אע"פ כן כשרה דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן.
<h2>דף יט.</h2>
שער רביעי על ההגרמה. הגרמה מלשון [במדבר כ"ד] ועצמותיהם יגרם עניין נסיעת עצם ממקומו. והוא עניין אשר ישחט השוחט במקום אחד ונטתה ידו ושחט עוד במקום אחר ועוד גרם המעלות [מ"ב ט'] מתרגמינן דרג שעיא ופירושו אבן מסורטת י"ב סרטין כנגד י"ב שעות של יום. ובנטות השמש והגעת הצל שם, אז יבין איזו שעות ביום, על כן נבין כי הגרמה מלשון דרגא ומעלות הסולם הגרמה מתחלקת לשלשה חלקים. חלק הראשון נבאר עתה. השוחט צריך שישחוט למטה משפוי כובע, ולמעלה מריאה התחתונה, ופי' של שפוי כובע למעלה מטבעת גדולה יש כמין כסוי אחד, ודומה לכובע שמניחין ערביים בראשיהן ואינו בשר ממש אלא סחוס. ובשכל טוב מצאתי הסחוסין, ופירש כתרגומו בדל אוזן [עמוס ג'] סחוס אודנא והוא לבן ודבוק מעט בשר כשיעור גרגיר חטה מצד זה ומצד זה וקורין אותה חטי על שדומין לחטין והם בתחלת שפוי שלו סמוך לטבעת הגדולה לפיכך אם שחט למטה משפוי כובע כשרה. ואם לאו הוי הגרמה ופסולה. ובוושט שיערו רבנן [מ"ד ע"א] למעלה כדי תפיסת יד ופיר' שתי אצבעות ולמטה עד מקום שישעיר, ודוקא בתורא דנפיש שיעוריה, אבל בעוף ממקום חבור בלחי עד הזפק. החלק השני. השוחט בשנים או בשלשה מקומות בין בבת אחת בין בזה אחר זה פסולה. וכן אם התחיל לשחוט אצל הראש ויוצאת בצואר וחוזרת ונכנסת אצל הראש פסולה.
<h2>דף כ:</h2>
שער שלישי על החלדה. השוחט בהמה חיה ועוף והשפיל את ידו למטה, ובהושיטו את ידו לשחוט הכניס את הסכין בין צמר המסובך לעור, או בין עור לקנה, או בין קנה לושט ושחט, הואיל ואין האויר שולט על גב הסכין פסולה. ולשון חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים שהיא מכסה ואינה מפורעת, וכל שחיטה שאינה מפורעת פסולה, וחלדה לשון (חלחרת) [חולדת] דהיינו תחתית ארץ. ומניין שהיא פסולה שכן שנינו [ל"ב ע"א] שחט את הושט ופסק את הגרגרת, או ששחט את הגרגרת ופסק את הושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה, או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו ר' ישבב או' נבלה, ור' עקיבא או' טרפה, וא' רב יהודה א' רב החליד את הסכין בין סימן לסימן ופסקו טרפה, ואפילו החליד במיעוט סמנין. אופן שני על החלדה. בעת אשר החליד הסכין תחת הסמנין, אין לנו לומר אם פסק הסמנין מלמטה למעלה פשיטא דפסולה, כי אין דרך לשחט מלמטה למעלה, אלא אפילו החליד הסכין בין סימן לסימן ושחט התחתון כדין מלמעלה למטה, ואחר כך הוציא הסכין ושחט העליון, שחיטתו פסולה. ואם תאמר כיון ששחט מלמעלה למטה למה הוא פסולה, יש לומר כשלמד הקב"ה למשה הלכות שחיטה כהוגן למדו שנ' [דברים י"ב] וזבחת כאשר צויתיך, כאותו אשר צויתיך, לפיכך אם שהה או דרס או החליד או הגרים או עקר, יצא מתורת כאשר צויתיך ואפילו החליד במיעוט סמנין פסולה. וכן הלכה.
<h2>דף ל.</h2>
שער רביעי על ההגרמה. הגרמה מלשון [במדבר כ"ד] ועצמותיהם יגרם עניין נסיעת עצם ממקומו. והוא עניין אשר ישחט השוחט במקום אחד ונטתה ידו ושחט עוד במקום אחר ועוד גרם המעלות [מ"ב ט'] מתרגמינן דרג שעיא ופירושו אבן מסורטת י"ב סרטין כנגד י"ב שעות של יום. ובנטות השמש והגעת הצל שם, אז יבין איזו שעות ביום, על כן נבין כי הגרמה מלשון דרגא ומעלות הסולם הגרמה מתחלקת לשלשה חלקים. חלק הראשון נבאר עתה. השוחט צריך שישחוט למטה משפוי כובע, ולמעלה מריאה התחתונה, ופי' של שפוי כובע למעלה מטבעת גדולה יש כמין כסוי אחד, ודומה לכובע שמניחין ערביים בראשיהן ואינו בשר ממש אלא סחוס. ובשכל טוב מצאתי הסחוסין, ופירש כתרגומו בדל אוזן [עמוס ג'] סחוס אודנא והוא לבן ודבוק מעט בשר כשיעור גרגיר חטה מצד זה ומצד זה וקורין אותה חטי על שדומין לחטין והם בתחלת שפוי שלו סמוך לטבעת הגדולה לפיכך אם שחט למטה משפוי כובע כשרה. ואם לאו הוי הגרמה ופסולה. ובוושט שיערו רבנן [מ"ד ע"א] למעלה כדי תפיסת יד ופיר' שתי אצבעות ולמטה עד מקום שישעיר, ודוקא בתורא דנפיש שיעוריה, אבל בעוף ממקום חבור בלחי עד הזפק. החלק השני. השוחט בשנים או בשלשה מקומות בין בבת אחת בין בזה אחר זה פסולה. וכן אם התחיל לשחוט אצל הראש ויוצאת בצואר וחוזרת ונכנסת אצל הראש פסולה.
<h2>דף ל:</h2>
שער שלישי על החלדה. השוחט בהמה חיה ועוף והשפיל את ידו למטה, ובהושיטו את ידו לשחוט הכניס את הסכין בין צמר המסובך לעור, או בין עור לקנה, או בין קנה לושט ושחט, הואיל ואין האויר שולט על גב הסכין פסולה. ולשון חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים שהיא מכסה ואינה מפורעת, וכל שחיטה שאינה מפורעת פסולה, וחלדה לשון (חלחרת) [חולדת] דהיינו תחתית ארץ. ומניין שהיא פסולה שכן שנינו [ל"ב ע"א] שחט את הושט ופסק את הגרגרת, או ששחט את הגרגרת ופסק את הושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה, או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו ר' ישבב או' נבלה, ור' עקיבא או' טרפה, וא' רב יהודה א' רב החליד את הסכין בין סימן לסימן ופסקו טרפה, ואפילו החליד במיעוט סמנין. אופן שני על החלדה. בעת אשר החליד הסכין תחת הסמנין, אין לנו לומר אם פסק הסמנין מלמטה למעלה פשיטא דפסולה, כי אין דרך לשחט מלמטה למעלה, אלא אפילו החליד הסכין בין סימן לסימן ושחט התחתון כדין מלמעלה למטה, ואחר כך הוציא הסכין ושחט העליון, שחיטתו פסולה. ואם תאמר כיון ששחט מלמעלה למטה למה הוא פסולה, יש לומר כשלמד הקב"ה למשה הלכות שחיטה כהוגן למדו שנ' [דברים י"ב] וזבחת כאשר צויתיך, כאותו אשר צויתיך, לפיכך אם שהה או דרס או החליד או הגרים או עקר, יצא מתורת כאשר צויתיך ואפילו החליד במיעוט סמנין פסולה. וכן הלכה.
שער שני על הדרסה. נפרש בשער הזה שלשה פנים לענין דרסה, האופן הראשון השוחט בהמה או חיה או עוף, וחתך את הסימנין בבת אחת כמי שחותך דלעת או קשות, ולא הוליך ולא הביא בסכין, או התיז הראש בבת אחת בין בבהמה בין בחיה בין בעוף נבילה. האופן השני, כגון שהרביץ את הבהמה לשוחטה, ובירך ברכת השחיטה, וקודם שהניף ידיו לשחוט נפל סכין מידו על צואר בהמה, וחתך את הסימנין גם זו נבילה. האופן השלישי, כגון שזרק סכין לנועצה בכותל ולא חשב בלבו לשחוט, והבהמה שוכבת סמוך לכותל, ומתוך זריקתו הלך הסכין ושחטה אעפ"י ששחטה כדרכה אין זו שחיטה אלא דרסה שכן פירש במסכת חולין [ל"א ע"א] נפלה סכין מידו ושחטה או זרק סכין לנועצו בכותל אע"פ ששחטה כדרכה פסולה שנ' [דברים כ"ז] וזבחת ואכלת, מה שאתה זובח אתה אוכל. ואמ' בגמרא טע' דנפלה הא הפילה כשרה, ולא היא, בין נפלה בין הפילה פסולה. היה שוחט וחתך את הסימנים [בבת אחת] אם יש בסכין מלא צואר אחד כשרה. וא"ר זירא מלא צואר וחוץ כמלא צואר, שהן שיעור שני צווארין גסה לגסה ודקה לדקה במה דברים אמורים שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך, אבל אם הוליך והביא אפי' כל שהוא ואפילו באזמל כשרה ודוקא באיזמל שאין לו קרנים.
<h2>דף לב.</h2>
שער ראשון על השהייה. איש איש מבני ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז או חיה או עוף, בזמן שהתחיל לשחוט נאנס, ומחמת אונסו נפל הסכין מידו קודם גמר שחיטה, ושהה ונתעכב ולא נטל את הסכין מיד לגמור את שחיטתו או שנפל סודר או כובע או מלבושיו, והגביה בידו על פניו, אם בתוך כך שהא ולא גמר שחיטתיה כשיעור שהיית בהמה או חיה כיוצא בה, או בעוף כיוצא בו [שחיטתו פסולה אבל אם לא שהה כל כך רק מעט] והחזיר הסכין למקומו על צואר הבהמה וגמר שחיטתו, ואחר כך בדק הסימנים וראה והנה שחט באותו מקום שהתחיל לשחוט בראשונה בבירור, שחיטתו כשרה לפי שהיתה גמר שחיטה טרם צאת נשמתה של בהמה, אבל אם נתעכב ושהה יותר משיעור הזה נבלה היא, לפי שיצתה נשמתה טרם גמר שחיטה שכן פוגם. נפלה סכין מידו והגביה כליו והגביהן או שהשחיז את הסכין או עף בא חבירו ושחט, אם שהא כדי שחיטה פסולה. ומפרש בגמרא מאי כדי שחיטה, אמר רב כדי שחיטה בהמה אחרת דכותה, ולא כדי שיגביהנה וירביצנה לבהמה, שישחוט דקה לדקה, וגסה לגסה, ועוף לעוף. אם שהה שתים או שלש פעמים בבהמה אחת מצטרפות כלן להדדי ואם שהה במיעוט סימנין בין בתחלה בין בסוף פסולה שקאי בתיקו ועבדינן לחומרא, וכן מי ששחט סימן אחד ושהה בין סימן לסימן כשיעור הזה פסול.
שער החמישי על העקור. אם שחט בהמה או חיה או עוף ומתח הצואר לשחוט ובכח מתיחתו נעקרו הסימנין ותלשו ממקומן, או ששחט במקום שמחציתו גבוה ומחציתו נמוך, או סמוך לכותל, וכשחובט הבהמה לארץ דחקה הבהמה רגליה בכותל ומתחה את ראשה יותר מדאי, ונעקרו סמניה או אפילו אחד מן הסמנין בין מעט בין הרבה, ולא ידע הטבח ושחט, ואחר ששחט בדק הסימנין ומצאן עקורין שחיטתו פסולה. ואפילו אם ספק לו אם נעקרו קודם שחיטה או לאחר שחיטה, זה היה מעשה ואמרו [כ"ח ע"א] כל ספק בשחיטה פסולה. וכיצד יכול להבחין אם נעקרו קודם שחיטה או לאחר שחיטה, יסתכל ויראה אם בזמן ששחט תפש את הסמנים בידו ומתחם בכח, בידוע שקודם שחיטה נעקרו ונשמטו ממקומם וטרפה, ואם ברור לו שלא תפש הסמנין בידו ושחט ובדק ומצאן עקורין ושמוטין ממקומן בידוע שאחר השחיטה נשמטו ומתוך שחבטה הבהמה את ראשה בכח בקרקע, מחמת צער השחיטה נעקרו וכשרה והשוחט אווזין ותרנגולין או כל עופות שכרעיו קשות, יאחיז כרעיו בין אצבעותיו כדי שלא יוכל העוף להגיע בכרעיו לכלום לדחקם שם ואינו בא לידי עיקור לפי שרוב עקור אי אתה מוצא אלא בעופות ובשעיר זקן, ובעז שאין לו קרנים והגרמה מצוי באיל וצבי, וחלדה מצוי בכבשים מחמת שער, ובשעיר זקן, ושהייה מצוי באילים ובעזים, לפי שיש להם קרנים. וכן מפורש בתלמוד [שבת קכ"ח ע"ב] א' אביי האי מאן דשחיט תרנגולת לדלי ליה לכרעא מן ארעא דילמא מיסריך להו לסמנין והשוחט בהמה או חיה ועקר את הקנה מן הקועה פי' במקום חבור הגרגרת בגרון אצל הראש, ולא הניח כשני חטין מן הקועה, ואפילו טבעת אחת פסולה והשוחט וברור לו הדבר שנעקרו הסמנין לאחר שחיטה שחיטתו כשרה, לפיכך אמרו חכמים כל השוחט ישפיל ידו ומוריד השחיטה לעמת הגויה של בהמה ולא יבא לידי תקלה. וכן לחיה ולעוף. והלכתא אם בדק בסמנין ונמצאו עקורין, וברור לו שאחר שחיטה נשמטו כשרה, לפי שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה וא' רב נחמן לא שנו אלא שלא תפש בסמנין ושחט, אבל אם תפש בסמנין ושחט טריפה.
שער שלישי על החלדה. השוחט בהמה חיה ועוף והשפיל את ידו למטה, ובהושיטו את ידו לשחוט הכניס את הסכין בין צמר המסובך לעור, או בין עור לקנה, או בין קנה לושט ושחט, הואיל ואין האויר שולט על גב הסכין פסולה. ולשון חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים שהיא מכסה ואינה מפורעת, וכל שחיטה שאינה מפורעת פסולה, וחלדה לשון (חלחרת) [חולדת] דהיינו תחתית ארץ. ומניין שהיא פסולה שכן שנינו [ל"ב ע"א] שחט את הושט ופסק את הגרגרת, או ששחט את הגרגרת ופסק את הושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה, או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו ר' ישבב או' נבלה, ור' עקיבא או' טרפה, וא' רב יהודה א' רב החליד את הסכין בין סימן לסימן ופסקו טרפה, ואפילו החליד במיעוט סמנין. אופן שני על החלדה. בעת אשר החליד הסכין תחת הסמנין, אין לנו לומר אם פסק הסמנין מלמטה למעלה פשיטא דפסולה, כי אין דרך לשחט מלמטה למעלה, אלא אפילו החליד הסכין בין סימן לסימן ושחט התחתון כדין מלמעלה למטה, ואחר כך הוציא הסכין ושחט העליון, שחיטתו פסולה. ואם תאמר כיון ששחט מלמעלה למטה למה הוא פסולה, יש לומר כשלמד הקב"ה למשה הלכות שחיטה כהוגן למדו שנ' [דברים י"ב] וזבחת כאשר צויתיך, כאותו אשר צויתיך, לפיכך אם שהה או דרס או החליד או הגרים או עקר, יצא מתורת כאשר צויתיך ואפילו החליד במיעוט סמנין פסולה. וכן הלכה.
<h2>דף מד.</h2>
שער החמישי על העקור. אם שחט בהמה או חיה או עוף ומתח הצואר לשחוט ובכח מתיחתו נעקרו הסימנין ותלשו ממקומן, או ששחט במקום שמחציתו גבוה ומחציתו נמוך, או סמוך לכותל, וכשחובט הבהמה לארץ דחקה הבהמה רגליה בכותל ומתחה את ראשה יותר מדאי, ונעקרו סמניה או אפילו אחד מן הסמנין בין מעט בין הרבה, ולא ידע הטבח ושחט, ואחר ששחט בדק הסימנין ומצאן עקורין שחיטתו פסולה. ואפילו אם ספק לו אם נעקרו קודם שחיטה או לאחר שחיטה, זה היה מעשה ואמרו [כ"ח ע"א] כל ספק בשחיטה פסולה. וכיצד יכול להבחין אם נעקרו קודם שחיטה או לאחר שחיטה, יסתכל ויראה אם בזמן ששחט תפש את הסמנים בידו ומתחם בכח, בידוע שקודם שחיטה נעקרו ונשמטו ממקומם וטרפה, ואם ברור לו שלא תפש הסמנין בידו ושחט ובדק ומצאן עקורין ושמוטין ממקומן בידוע שאחר השחיטה נשמטו ומתוך שחבטה הבהמה את ראשה בכח בקרקע, מחמת צער השחיטה נעקרו וכשרה והשוחט אווזין ותרנגולין או כל עופות שכרעיו קשות, יאחיז כרעיו בין אצבעותיו כדי שלא יוכל העוף להגיע בכרעיו לכלום לדחקם שם ואינו בא לידי עיקור לפי שרוב עקור אי אתה מוצא אלא בעופות ובשעיר זקן, ובעז שאין לו קרנים והגרמה מצוי באיל וצבי, וחלדה מצוי בכבשים מחמת שער, ובשעיר זקן, ושהייה מצוי באילים ובעזים, לפי שיש להם קרנים. וכן מפורש בתלמוד [שבת קכ"ח ע"ב] א' אביי האי מאן דשחיט תרנגולת לדלי ליה לכרעא מן ארעא דילמא מיסריך להו לסמנין והשוחט בהמה או חיה ועקר את הקנה מן הקועה פי' במקום חבור הגרגרת בגרון אצל הראש, ולא הניח כשני חטין מן הקועה, ואפילו טבעת אחת פסולה והשוחט וברור לו הדבר שנעקרו הסמנין לאחר שחיטה שחיטתו כשרה, לפיכך אמרו חכמים כל השוחט ישפיל ידו ומוריד השחיטה לעמת הגויה של בהמה ולא יבא לידי תקלה. וכן לחיה ולעוף. והלכתא אם בדק בסמנין ונמצאו עקורין, וברור לו שאחר שחיטה נשמטו כשרה, לפי שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה וא' רב נחמן לא שנו אלא שלא תפש בסמנין ושחט, אבל אם תפש בסמנין ושחט טריפה.
<h2>דף מה.</h2>
שער רביעי על ההגרמה. הגרמה מלשון [במדבר כ"ד] ועצמותיהם יגרם עניין נסיעת עצם ממקומו. והוא עניין אשר ישחט השוחט במקום אחד ונטתה ידו ושחט עוד במקום אחר ועוד גרם המעלות [מ"ב ט'] מתרגמינן דרג שעיא ופירושו אבן מסורטת י"ב סרטין כנגד י"ב שעות של יום. ובנטות השמש והגעת הצל שם, אז יבין איזו שעות ביום, על כן נבין כי הגרמה מלשון דרגא ומעלות הסולם הגרמה מתחלקת לשלשה חלקים. חלק הראשון נבאר עתה. השוחט צריך שישחוט למטה משפוי כובע, ולמעלה מריאה התחתונה, ופי' של שפוי כובע למעלה מטבעת גדולה יש כמין כסוי אחד, ודומה לכובע שמניחין ערביים בראשיהן ואינו בשר ממש אלא סחוס. ובשכל טוב מצאתי הסחוסין, ופירש כתרגומו בדל אוזן [עמוס ג'] סחוס אודנא והוא לבן ודבוק מעט בשר כשיעור גרגיר חטה מצד זה ומצד זה וקורין אותה חטי על שדומין לחטין והם בתחלת שפוי שלו סמוך לטבעת הגדולה לפיכך אם שחט למטה משפוי כובע כשרה. ואם לאו הוי הגרמה ופסולה. ובוושט שיערו רבנן [מ"ד ע"א] למעלה כדי תפיסת יד ופיר' שתי אצבעות ולמטה עד מקום שישעיר, ודוקא בתורא דנפיש שיעוריה, אבל בעוף ממקום חבור בלחי עד הזפק. החלק השני. השוחט בשנים או בשלשה מקומות בין בבת אחת בין בזה אחר זה פסולה. וכן אם התחיל לשחוט אצל הראש ויוצאת בצואר וחוזרת ונכנסת אצל הראש פסולה.
<h2>דף נד.</h2>
שער החמישי על העקור. אם שחט בהמה או חיה או עוף ומתח הצואר לשחוט ובכח מתיחתו נעקרו הסימנין ותלשו ממקומן, או ששחט במקום שמחציתו גבוה ומחציתו נמוך, או סמוך לכותל, וכשחובט הבהמה לארץ דחקה הבהמה רגליה בכותל ומתחה את ראשה יותר מדאי, ונעקרו סמניה או אפילו אחד מן הסמנין בין מעט בין הרבה, ולא ידע הטבח ושחט, ואחר ששחט בדק הסימנין ומצאן עקורין שחיטתו פסולה. ואפילו אם ספק לו אם נעקרו קודם שחיטה או לאחר שחיטה, זה היה מעשה ואמרו [כ"ח ע"א] כל ספק בשחיטה פסולה. וכיצד יכול להבחין אם נעקרו קודם שחיטה או לאחר שחיטה, יסתכל ויראה אם בזמן ששחט תפש את הסמנים בידו ומתחם בכח, בידוע שקודם שחיטה נעקרו ונשמטו ממקומם וטרפה, ואם ברור לו שלא תפש הסמנין בידו ושחט ובדק ומצאן עקורין ושמוטין ממקומן בידוע שאחר השחיטה נשמטו ומתוך שחבטה הבהמה את ראשה בכח בקרקע, מחמת צער השחיטה נעקרו וכשרה והשוחט אווזין ותרנגולין או כל עופות שכרעיו קשות, יאחיז כרעיו בין אצבעותיו כדי שלא יוכל העוף להגיע בכרעיו לכלום לדחקם שם ואינו בא לידי עיקור לפי שרוב עקור אי אתה מוצא אלא בעופות ובשעיר זקן, ובעז שאין לו קרנים והגרמה מצוי באיל וצבי, וחלדה מצוי בכבשים מחמת שער, ובשעיר זקן, ושהייה מצוי באילים ובעזים, לפי שיש להם קרנים. וכן מפורש בתלמוד [שבת קכ"ח ע"ב] א' אביי האי מאן דשחיט תרנגולת לדלי ליה לכרעא מן ארעא דילמא מיסריך להו לסמנין והשוחט בהמה או חיה ועקר את הקנה מן הקועה פי' במקום חבור הגרגרת בגרון אצל הראש, ולא הניח כשני חטין מן הקועה, ואפילו טבעת אחת פסולה והשוחט וברור לו הדבר שנעקרו הסמנין לאחר שחיטה שחיטתו כשרה, לפיכך אמרו חכמים כל השוחט ישפיל ידו ומוריד השחיטה לעמת הגויה של בהמה ולא יבא לידי תקלה. וכן לחיה ולעוף. והלכתא אם בדק בסמנין ונמצאו עקורין, וברור לו שאחר שחיטה נשמטו כשרה, לפי שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה וא' רב נחמן לא שנו אלא שלא תפש בסמנין ושחט, אבל אם תפש בסמנין ושחט טריפה.
